<h1>רבינו יהונתן מלוניל — סנהדרין</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[סנהדרין ס"ה ע"א] אחד חבר גדול, זה המחבר חיות גדולות ובהמות על ידי לוחשיו, חבר קטן מחבר שקצים ורמשים, ואפי' נחשים ועקרבים שמקבצם למקום מדבר שלא ימצאו ביישוב ויזיקו ודוקא לחישה לקבצם מהפחד שלא יזיקוהו אבל אם התחילו (לחזקו) [להזיקו] משמע דמשתרי משום דכתיב [ויקרא י"ח] וחי בהם ולא שימות בהם וכ"ש אם הזיקוהו שמותר ללחוש על מכתן כדאמרינן בפ' כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא [ק"א ע"א] לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת ואע"פ שלא הכישוהו במקום סכנה משום שחיקת סממנים כלומר אם את שרית ליה לרפאתו בלחישה אתי למילף מיניה דילמא ישחוק לו סממנין וכיון דאינה במקום סכנה אסור לרפאתו על ידי ישראל אלא על ידי גוי דכל דבר שאין בו סכנה מותר לרפאתו על ידי גוי ובלבד שלא יסייענו החולה כלל.
<h2>דף יד:</h2>
[סנהדרין פ"א ע"א] מי שנתחייב בשתי מיתות ב"ד נידון בחמורה, כלומר לא מיבעיא אם מתחייב ברישא סקילה שחלל את השבת והדר בא על אשת איש דנתחייב בחנק דדינא הוא דלידון בחמורה דאל"כ מצינו חוטא נשכר, אלא אפילו עבר עבירה קלה ונגמר דינו לקלה והדר חלל את השבת מהו דתימא כיון דנגמר דינו (לסקילה) [לקלה] האי גברא קטילא הוא, ולא ליחול עליה שום קטלא אחריתי קמ"ל דחיל ונידון בחמורה. עבר עבירה שיש בה שני מיתות ב"ד, כגון חמותו והיא אשת איש נידון בחמורה דהיא שריפה שהיא ראויה לבא על חמותו והוא והיא נידונין בשריפה, (שאם) [ואם] עשה בשוגג מיחייב בשני חטאות. ר' יוסי אומר נידון בזיקה ראשונה הבאה עליו דסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור אפלו חמור על הקל הילכך באותו איסור שהוזהר [נ"א שהוזקק] לפרוש ממנה באותו הוא נידון הילכך אין כאן אלא מיתה [אחת] משום ה(י)כי היתה (חמותה) [חמותו] תחלה כגון שנשא בתה בעודה אלמנה ונאסרה עליו משום חמותו ואחר כך נשאת (ה)[ל]בעל ונאסרה לכל העולם משום אשת איש נידונין בחמורה דהינו שריפה דהיא קדימא, אבל אם היתה אשת איש תחלה ונעשית חמותו וכשנשא בתה כבר היתה נאסרת עליו משום אשת איש תו לא חייל איסור חמור אאיסור אשת איש שהוא קל ואין נידונין אלא בחנק.
